פגשנו בבוקר את החברות של אנה- מאשה ומרינה (+תינוק בשם איליה. גם לבן זוג של מרינה קוראים איליה. כולם איליה) והם לקחו אותי לורניסאג', שזה יריד דוכנים של עבודות יד רוסיות, מקום שבאים אליו אך ורק תיירים וקונים שם מטריושקות כמזכרת. בחניון שבו חנינו, היו הרבה לימוזינות האמר מקושטות לחתונה (כי הרוסים מצטיינים בטעם טוב), וגם היו תותחים מוזרים שביניהם שלט שכתוב בו "כשבלב האוהבים מתנגנת מוזיקת האהבה, כל התותחים של העולם שותקים". שזה בעצם הפוך מ- כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. ככה זה, הרוסים ממש אופטימיסטיים.
אנה ומאשה הדגימו לי את העניין- 
בתוך המתחם התיירותי והקיטשי להחריד, היו מבנים חדשים שהתחפשו לבתים רוסיים של פעם, דוכנים של קבאס (בירה שחורה של רוסים), וגם כמה תמונות של דמויות מהאגדות הרוסיות, כדי שהילדים יוכלו להצטלם. כשעברנו ליד אחת מהן, הבנות התלהבו "היי זה אלונושקה ואיוונושקה!", כי מי לא מכיר אותם…
השוק עצמו היה באמת מלא בתיירים ששילמו מחירים מופקעים לחלוטין עבור מזכרות. אבל בתור חובבת מטריושקות, התלהבתי ממש מכל המבחר והצבעים.
בתלכס רציתי להגיע לשם כדי לקנות מטריושקה לאוסף המכובד של החברים שלי טל ורוני. כלומר טל אוספת מטריושקות ורוני ממש התחנן שלא אביא להם עוד. אז בסוף החלטתי לפייס את רוני ולהביא לו מטריושקה של סטאר וורס-
כשיצאנו מהשוק ראיתי חבורה של אוזבקים/ארמנים/מהגרים כלשהם שאכלו אבטיח, וביקשתי לצלם אותם. אז בגלל שהם לא רוסים אמיתיים, הם אשכרה חייכו אלי ונתנו לי ולחברות שלי חתיכות אבטיח ענקיות.
המשכנו בטיול שלנו לאיזמאילובסקי פארק שצמוד לשוק, וגם סשה וטים הצטרפו אלינו. הפארק הזה יפיפה, וגם יש בו אגם עם אי קסום באמצע.
הפארק הפסטורלי היה מלא בכלות נרגשות, מוקפות במלוות עצבניות. אחת מהן צרחה על אחת המלוות שתתקן לה את האיפור בזמן שהמלווה השנייה (לא הצלחתי לראות מה כתוב לה על הסרט של מלכות היופי סביב השמלה) ניצלה את ההפסקה כדי לתת מנוחה לרגליים על שקית קטנה שנפרסה על האדמה.
וזה הנוף מהגשר שעליו התארגנה הכלה הלחוצה-
אחרי שאכלנו במסעדה איטלקית כיפית (לא צילמתי כי איטלקי זה לא מעניין, אבל היה ממש טעים וכמובן זול), נסענו למרכז העיר לתיאטרון פרינג' שחברה של אנה הקימה באמצעות מימון המונים. כמו כל תיאטרון פרינג'- היה הזוי.
בקהל ישבו בערך 20 איש, וההצגה היתה על סיפורים של רוחות רפאים או משהו כזה. אין לי מושג מה הלך שם כי הבנתי אולי שליש מהמילים שהם אמרו. אני ממש מקווה שבסוף הטיול הזה הרוסית שלי תשתפר…
אחרי ההצגה הלכנו לשתות בירה עם אח של אנה והבת זוג שלו קטיה. קטיה עובדת בשחזור ספרים ישנים, לרוב מדובר בספרי קודש שנכתבו בכתב יד במאה ה-12-13.
אחרי ששתינו קצת, רצינו לאכול משהו בקטנה. ביקשתי מאנה שתבדוק מה יש בפורסקוור כדי שלא ניפול על מקום גרוע. כמובן שהמסעדה הכי טובה שהיתה ליד היתה מסעדה גרוזינית, ואני כאמור לא אומרת לא לאוכל גרוזיני.
מה שלא לקחתי בחשבון זה שמסעדה גרוזינית זה לא אומר ננוצ'קה. זה לא בר שמח וכיפי עם אוכל. וככה מצאנו את עצמנו במסעדה ממש רצינית עם מפות לבנות ומלצרים בחליפות:/
אבל היי, היה טעים בטירוף! וזול! זה מה שאכלנו:
היתה גם קדרת כבש שממש לא הצלחתי לצלם, אבל זה באמת לא מעניין. כי מה שהעיף אותי זה התה.
לא רק שבכל מסעדה ברוסיה יש תפריט תה עם אלף סוגים, המושג תה הוא לאו דווקא באמת תה. הבנות רצו להזמין תה אובליפיחה (כמו שמפו אובליפיחה) והסבירו לי שמדובר בפירות יער קטנים וחמוצים שלא אוכלים אבל עושים מהם ריבה. בפועל קיבלו חליטה שעשויה מהמון פירות אובליפיחה טריים, עם חתיכות ג'ינג'ר וכוכבי אניס. וזה היה סמיך וכתום ומתוק ומושלם.
ואז הזענו למוות כי חם שם כמו בארץ ואין מזגן בשום מקום.
טראנסיבירית 